אַתָּה אַתְּ וַאֲנִי © רן גרין

יֵשׁ ביכולתי,
לְחַבֵּר בִּין, אַתְּ, אַתָּה וְאָנֹכִי.
לָתֵת לָכֶם נְתִינָה מְחַבֶּקֶת,
שֶׁבָּאָה וְעוֹלָה מֵאַהֲבָה לְזוּלַת, לַשּׁוֹנִים וְלַאֲחֵרִים.
אַתְּ, אַתְּ, אַתְּ, וְאָנֹכִי...

יֵשׁ ביכולתנו בְּיַחַד,
לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם.
לַעֲשׂוֹתוֹ טוֹב יוֹתֵר,
לְרוֹב הָאֲנוּשׁוֹת.
אַתְּ, אַתְּ, אַתְּ, וְאָנֹכִי...

וְזוֹ הָעֵת וְהַמּוֹעֵד,
לְסַיֵּים לִרְשֹׁם , זֶה שִׁירִי.
זוֹ הָעֵת,
לְלֶכְתִּי לַסְּטוּדְיוֹ הַמְּבֻלְגָּן שֶׁלִּי.
אַתְּ, אַתְּ, אַתְּ, וְאָנֹכִי...

לְאַיֵּר אִיּוּרִים,
לְסִפְרִי יְלָדִים.
לְפִנּוֹת אֶת הַסְּטוּדְיוֹ,
לַמַּחְסָן שֶׁל מוֹטִי יְדִידִי.
אַתְּ, אַתְּ, אַתְּ, וְאָנֹכִי...