בֵּין כותליי בֵּיתִי © רן גרין

אָנֹכִי דָּר בְּבֵיתִי,
שֶׁבְּעַצְמִי עִצַּבְתִּי לְטַעֲמֵי.
רִצְפָּתוֹ אֲפֹרָה מְגֻוֶּונֶת,
וְהַקִּירוֹת לְבָנִים הֵם.

וּבַחוּץ צִבְעוֹ,
סָגֹל וְרַדְרַד.
וְגִינָּתִי מֻשְׁקַעַת וּמְטֻפַּחַת,
יוֹם בְּיוֹמוֹ, מַשְׁקִיעַ בָּהּ אֶת זְמַנִּי.

וּמֶה שֶׁנּוֹתַר לִי,
לְאַתֵּר אֶת בַּת זוּגָתִי.
לִמְצֹוא אֶת הָאַהֲבָה,
בִּנְכוֹנָה וְהַטְּהוֹרָה.

וְהִיא הָאַהֲבָה,
תַּעֲשֶׂה אוֹתִי שָׁלֵם.
שָׁלֵם בִּנְתִינָה וּבְאֹשֶׁר,
אֶהְיֶה עַל גְּבוּל הַמֻּשְׁלָם.

אָז, בְּבַקָּשָׁה אֱלֹהִים,
עָזוּר לִי לְאַתֵּר אוֹתָהּ.
סַיֵּעַ לִי,
לִהְיוֹת הַמְּאֻשָּׁר בָּאָדָם.