גַּן עֵדֶן © רן גרין

גַּן שֶׁלִּי,
לַיְּלָדִים שֶׁל רָחֵלִי.
כָּךְ נִגְּנָה אִמִּי,
עַל נִימֵי נַפְשִׁי.
קָרְאָה אוֹתִי,
גַּם לִמְּדָה אוֹתִי.
וַאֲנִי אוֹתָהּ מְאֹד אָהַבְתִּי,
יוֹם וְעוֹד יוֹם חִבּוּקִי לָהּ נָתַתִּי.
בַּגַּן שֶׁלִּי חָגַגְתִּי,
מֵאִמִּי, לָמַדְתִּי וְהֶחְכַּמְתִּי.
וְיוֹדַעַת מָה אִמִּי,
גָּדַלְתִּי בְּשָׁנִים וְצָמַחְתִּי.
מִגַּן עֶדְנִי,
עוֹקֶבֶת ו אַתָּה אָהַבְתִּי.
לָעַד אִתִּי,
בְּגַן עֶדְנִי.