גָּדֵר מְפֻסֶּלֶת בִּידֵי חַקְלָאִי © רן גרין

בְּקִבּוּץ אוּרִים,
יוֹם אֶחָד הֶחֱלִיט נוניק הַחַקְלָאִי,
לְהַתְחִיל לְפַסֵּל,
מִפְּסֹלֶת שֶׁל כֵּלִים חַקְלָאִיִּים.

אֶת הַפְּסָלִים,
הִצְמִיד לַגָּדֵר וּלְבֵיתוֹ גַּם.
וְהֵמָּה, יָפִים וּמְחַדְּשִׁים,
גַּם מְיַפִּים אֶת אוּרִים.

מָה אֹמַר וְאַגִּיד,
נוניק מֻכְשָׁר בְּטֵרוּף.
רְאוּ אֶת הַפֶּסֶל שֶׁמַּצְבִּיעַ,
לֶאֱלֹהִים וְתֻמִּים.

וְיֵשׁ עוֹד מָלֵא פְּסָלִים,
הִנְּכֶם לְבַקֵּר מֻזְמָנִים.
שָׁאֲלוּ אֶת אֵלֶּה שֶׁכְּבָר חָווּ,
כַּמָּה הֵם נְאֶנּוּ?

הוֹי, נוניק,
כַּמָּה שֶׁאַתָּה מֻכְשָׁר.
וְגַם אַתָּה מְשׁוֹרֵר,
וּמְעַיֵּן בְּמָלֵא סְפָרִים.

וּנְסַיֵּם בַּגָּדֵר,
שֶׁבַּמִּלְחָמָה הָאֲרוּרָה,
מַצְבִּיעַ לֶאֱלֹוהִים,
בְּתִקְוָה שֶׁיָּבִיא אֶת הַשָּׁלוֹם הַמְּיֻוחָל.