הַנַּדְנֵדָה © רן גרין

עֲלֵה וָרֵד,
אֶל הַשְּׁחָקִים,
וְאָז אֶל מַעֲמַקִּים,
מֵהֶם בְּיַחַד אָנוּ עוֹלִים וְצוֹמְחִים.
הֵיי רנוש, אֲנִי בַּחֲרוּזִים!
רוֹאֶה שִׁיר, גַּם אַתָּה בַּמִּשְׁתַּמְּשִׁים.
כֵּן, כִּי זֶה בִּי בִּפְנִים.
אַחְלָה, אֲנַחְנוּ עוֹלִים לַמְּרוֹמִים,
וְשָׁם נִפְגֹּשׁ אֶת אֱלֹהִים,
וְנַעֲשָׂה אִתּוֹ הֲמוֹן חַיִּים.
וַאֲפִלּוּ הַנַּדְנֵדָה בַּמַּסְכִּימִים.