הוֹלֵךְ © רן גרין

אֵינִי בַּצַּד יוֹתֵר,
מָצָאתִי אֶת הָאַחַת,
אֵי שָׁם בְּאֵילַת.
מֵרֹאשׁ נִכְתַּב,
עַל לוּחַ לִבִּי.
שֶׁהִיא מֻשְׁלֶמֶת כִּלְבָבִי.
בְּעֵינֶיהָ מָצָאתִי,
חֵן וְיוֹפִי משמהותי,
אֵינִי יוֹתֵר בָּדָד וְגַלְמוּדֵי.
יָם כַּחוֹל,
יָרֵחַ מָלֵא וְעָגֹל,
יַחְדָּו שְׁלוּבִים בַּמַּסְלוּל.
הוֹגִים קָדִימָה לְטִיּוּל,
בְּדָנוּבָּה בְּשַׁלֶּכֶת צִבְעוֹנִית,
הֲמוֹן רוֹמַנְטִי.
חֲלוֹם רָטוֹב וְסֶקְסִי,
זֶה כֹּל שֶׁחָלַמְתִּי,
אוֹתָךְ אֵלִי הוֹלַכְתִּי.
סְלוֹאוּ אִתָּךְ רָקַדְתִּי,
וְהִיא נָשְׁקָה לַלֶּחִי,
וְאֶת זֶה מְאֹד אָהַבְתִּי.
אָז מָה עַכְשָׁו?
אֶת כֻּלִּי לָהּ נָתַתִּי,
וְהִיא חִמְּמָה אֶת לִבִּי,
וַאֲנִי הוֹלֵךְ בְּדַרְכִּי.
סוֹבַבְנוּ אֵילַת בְּלַיִל,
חִבַּקְנוּ,
נָשַׁקְנוּ,
נִצְמַדְנוּ,
וְהִמְשַׁכְנוּ,
עַד זְרִיחָה,
הָלַכְנוּ.