יְלָדוֹת וִילָדִים מִתְחַפְּשִׂים © רן גרין

נָכוֹן יְלָדִים שֶׁכִּיֵּף לְהִתְחַפֵּשׂ בְּפוּרִים?
וּמָה אַתֶּם הֲכִי אוֹהֲבִים לְהִתְחַפֵּשׂ?
הַיֶּלֶד הָרִאשׁוֹן עוֹנֶה, אֲנִי לִשְׁרָגָא בְּיֵשׁ גָּדָה.
וְהַיַּלְדָּה מְסַפֶּרֶת שֶׁהִיא מִתְחַפֶּשֶׂת לְנֹעָה קִירִיל.

וְיֵשׁ יְלָדִים שֶׁמִּתְחַפְּשִׂים לְחַייָּלִים,
אוֹ לְמָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, וַאֲפִילּוּ לְהָמָן הָרֶשַׁע.
אֲבָל הֲכִי כַּיֵּף לְהִתְחַפֵּשׂ לִילָדִים.
אָז, בּוֹאוּ נִסַּע לְחוֹלוֹן עִיר הַיְּלָדִים.

שָׁם יֵשׁ עַד לֹא יָדַע מַקְסִימָה עִם הֲמוֹן תַּהֲלוּכוֹת.
עוֹשִׂים שָׂמֵחַ, מוּסִיקָה רוֹעֶשֶׁת, וַהֲמוֹן יְלָדִים מְחֻפָּשִׂים.
אֲפִילּוּ הַתִּינוֹקוֹת בְּעֶזְרַת הַהוֹרִים הִתְחַפְּשׂוּ.
עִם מוֹצֵץ בַּפֶּה, וַהֲמוֹן רַעַשׁ וְשָׂמֵחַ וְצָפוּף נוֹרָא.
אֲבָל מָה שֶׁחָשׁוּב, שֶׁכִּיֵּף לָכֶם יְלָדוֹת וִילָדִים.
וַאֲפִילּוּ הַהוֹרִים נֶהֱנִים.

כָּכָה זֶה כָּל שָׁנָה בְּעִיר הַיְּלָדִים.
וְתַגִּידוּ תּוֹדָה לְרֹאשׁ הָעִיר, שֶׁהוּא בִּכְלָל זָקֵן,
לְלֹא יְלָדִים, כִּי הוּא אַף פַּעַם לֹא הִתְחַתֵּן.
וּלְסִיּוּם יְלָדִים, מָה אַתֶּם הֲכִי אוֹהֲבִים בְּפוּרִים?
לְהִתְחַפֵּשׂ, לַעֲשׂוֹת צְחוֹקִים, וּלְשַׁגֵּעַ אֶת הַהוֹרִים.

לָשִׁיר, לְתוֹפֵף, וְלַעֲשׂוֹת רַעַשׁ בִּמְצִלְתַּיִים.
וְתָמִיד אֲנַחְנוּ מְחַכִּים לְפוּרִים בַּשָּׁנָה הַבָּאָה.
וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים הוֹלְכִים לָשׁוֹן,
הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ הוֹלְכִים לַמְּסִבָּה, עַד אוֹר הַבֹּקֶר,
מְחֻפָּשִׂים, וְחוֹזְרִים מַסְטוּלִים, כִּי שָׁתוּ הַרְבֵּה יַיִן.