יָרֵחַ לְבַנְבַּן וְעָגֹל © רן גרין

א הַיָּרֵחַ הוּא,
שֶׁמֵּאִיר בִּמְעַט אֶת הַלַּיִל.
צִבְעוֹ לָבָן,
עִם מִרְקָמִים מְגֻוָּנִים.
יָהּ, יָהּ, יָהּ, יָרֵחַ שֶׁבִּי...

ב שִׁפַּצְתִּי לִי בֵּית,
מִמֶּנּוּ מִידֵי לַיִל, צוֹפֶה בַּיָּרֵחַ.
מִתְעַנֵּג מֵהַמִּרְקָמִים,
וְהַלָּבָן שֶׁמְּשַׁדֵּר תִּקְוָה לְשָׁלוֹם עוֹלָמִי.
יָהּ, יָהּ, יָהּ, יָרֵחַ שֶׁבִּי...

ג גְּרִין הוּא שָׂם מִשְׁפַּחְתִּי,
מִבֵּית אַמְנוֹן אָבִי.
וּבֵית אִמִּי,
סִימָנָהּ הוּא.
יָהּ, יָהּ, יָהּ, יָרֵחַ שֶׁבִּי...

ד מִתְבּוֹנֵן בִּי הַיָּרֵחַ,
וּמַשְׁגִּיחַ עָלַי, כְּמוֹ אֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
וְכָךְ, בִּרְגִיעָה וְשַׁלְוָה,
אֲנִי יוֹצֵא לְמַסָּעוֹת הַיַּזָּמוּיוֹת שֶׁבִּי.
יָהּ, יָהּ, יָהּ, יָרֵחַ שֶׁבִּי...

ה הָיָה וְיִהְיֶה עֲתִידִי,
מְקוֹם מִשְׁכָּבִי וּמְנוּחָתִי.
כָּךְ בִּקְלִילוּת זוֹרֵם לוֹ שִׁירִי,
בְּחָסוּת הַיָּרֵחַ.
יָהּ, יָהּ, יָהּ, יָרֵחַ שֶׁבִּי...