נְגִיעָה © רן גרין

בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁחִיקָה,
כֻּלָּהּ הָיְתָה נְתִינָה וְאַהֲבָה.
הָפְכָה לְהַגָּדָה טֶרֶם הוּלֶּדֶת,
וְכָךְ כְּמוֹ לָאַחֲרוֹנָה מִתְכַּתְּבִים בַּחֲרִיזָה.
נוֹשְׁמִים עָמֹק וְנִבְצָרִים מֵחֲשִׁיבָה,
עַל וְלוּ לְרֶגַע הָפְכָה לְהַגָּדָה.
נְגִיעָה בָּהּ אֲסוּרָה,
מִשּׁוּם ש הִיא קְדוֹשָׁה.
לְמִי אֱלֹהִים?
לְהָמוֹן נוֹצְרִים,
שֶׁהֵם חוֹלִים,
נִגְרָרִים בְּכִסְּאוֹת גַּלְגַּלִּים,
וְשׁוֹמְעִים קוֹלָהּ מִמְּרוֹמִים.
טִפּוֹת מֵימָה לוֹגְמִים,
בִּשְׁקִיקָה עַזָּה לָשׁוּב לְחַיִּים.
כִּי כָּךְ קִבַּע אֱלֹהִים,
הַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים.