נְעִימָה © רן גרין

נְעִימַת הֲלִיכוֹת,
אֶל הַבָּנִים וְגַם הַבָּנוֹת.
בִּצְרִיף חֲדַר אֹכֶל אָכַלְנוּ בָּנָנוֹת,
וּלְעִתִּים רָקַדְנוּ סְלֹאוּ צָמוּד עִם הַבָּנוֹת.
נְעִימָה,
מָה, מָה, מָה...


ויסלר עִם קָצִיר וּבֹעַז בַּשָּׂדוֹת,
וְסַסְקִין בַּלּוּל דּוֹרֵס בֵּיצִים שֶׁל תַּרְנְגוֹלוֹת.
מהפוקסים לָמַדְנוּ לָשׁוֹן וְסִפְרוּת,
וְאֵיתָן הַמְּנַהֵל וְאִשְׁתּוֹ הַמְּכַשֵּׁפָה, עַל מָה יָשַׁבְתָּ?
נְעִימָה,
מָה, מָה, מָה...


אֲנַחְנוּ הַנְּעָרִים הָיִינוּ קְצָת מֻפְרָעִים,
נְעִימָה תַּגִּידִי, הַאִם לָךְ הָיִינוּ מְמֻשְׁמָעִים?
כֵּן, אָהַבְתִּי וְעָטַפְתִּי אֶתְכֶם בְּחִבּוּקִים,
נָכוֹן שֶׁאַתְּ בָּאָה לַמִּפְגָּשׁ בְּכַנּוֹת, שֶׁלָּנוּ הכנותים.
נְעִימָה,
מָה, מָה, מָה...


וַדַּאי, מִי אוֹסֵף אוֹתִי? הַיּוֹם אֲנִי בַּת תִּשְׁעִים,
שְׂעָרִי הַלְבִּין כְּמוֹ לְרֹב הַקְּשִׁישִׁים.
יוֹדַעַת, יֵשׁ עוֹד אַחַת כָּזוֹ מִשֶּׁלָּנוּ בְּנֵי הַשִּׁבְעִים,
וָואלָה, מִי זו בַת הַנְּעוּרִים.
נְעִימָה,
מָה, מָה, מָה...

דַּי מַסְפִּיק עִם לְבָנִים,
מִפְגַּשׁ בְּכַנּוֹת זוֹ הַפַּעַם רוֹצִים.
קַבְּלוּ אֶת יוֹסִי וּבָרָנֶס לָנוּ דּוֹאֲגִים וּמְאַרְגְּנִים,
שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ שׁוּב בְּכַנּוֹת כַּיֵּף חַיִּים.
נָעִים, נָעִים וְעוֹד פַּעַם נָעִים
לָנוּ עַם
נְעִימָה,
מָה, מָה, מָה...