סַלִּים © רן גרין

אִישׁ עִם קַרְקֶפֶת תַּלְתַּלִּים ו סַלִּים,
אַנְטִי תֵּזָה לִגְבֶרֶת מְגֻנְדֶּרֶת,
שֶׁאֵינָהּ סַלִּים סוֹחֶבֶת.
תַּגִּידִי לִי, לָמָּה נוֹתֶנֶת לַאֲחֵרִים,
כָּכָה סְתָם הֵם לָךְ סוֹחֲבִים?
סַלִּים.
לים, לים, לים...
לֹא לֹא , נוֹתֶנֶת לָהֶם טִפִּים.
יוֹפִי, מָה הֵם אוֹמְרִים?
הֵם כָּאֵלֶּה מְתוּקִים הַיְלָדִים,
שֶׁבָּא לִי לְנַשְּׁקָם בַּפָּנִים.
מָה, כָּכָה סְתָם. וְהֵם לֹא יוֹרְקִים?
שׁוּב חוֹזֶרֶת, אֲנִי לֶיְדִּי, וְאוֹתִי הֵם מַעֲרִיכִים,
סַלִּים.
לים, לים, לים...
הֵבַנְתִּי, וְאֵיךְ קוֹרְאִים לָךְ?
לִי? הַגְּבֶרֶת שֶׁבָּאָה לָשׁוּק בְּלִי סַלִּים.
וְכָךְ תָּם הַדִּיאָלוֹג שֶׁלָּנוּ,
אִם, בְּלִי סַלִּים,
הָעִקָּר מַתָּנוֹת נוֹתְנִים
וְסַלִּים.
לים, לים, לים...
לַיְּלָדִים הַמְּתוּקִים,
אֶתֵּן אוֹמֶרֶת זוֹ בְּלִי סַלִּים:
סֻכָּרִיּוֹת, פֵּרוֹת וְצִמּוּקִים,
זְהוּבִים גַּם כֵּהִים.
הֲיִי, שכחנו מֵהַתַּלְתַּלִּים,
הֵם בַּדֶּרֶךְ כַּמּוּבָן עִם סַלִּים מְלֵאִים.
סַלִּים.
לים, לים, לים...
תַּלְתַּלִּים,
מְתוּקִים,
לֶיְדִּי,
בַּסּוֹף כֻּלָּם עִם
סַלִּים.
לים, לים, לים...