צוֹהֲלִים הַסּוּסִים © רן גרין

בְּמֶרְחֲבֵי אִיסְלַנְד דּוֹהֲרִים הַסּוּסִים,
הֵם מְאֹד מְיֻחָדִים, גַּם בִּדְהִירָתָם.
וּבִנְיוּ זִילַנְד,
הֵם שׁוֹנִים.
סוּ, סוּ, סוּ, סוּסִים...

גַּם בְּאַפְרִיקָה,
וּבְכָל מֶרְחֲבֵי הַגְּלוֹבּוּס.
הֵם דּוֹהֲרִים וחופשיים,
אָז עַל נָא תִּכְלְאוּ אֹתָם בְּאוֹרְבוֹת.
סוּ, סוּ, סוּ, סוּסִים...

אֲבָל גַּם הָאֲנָשִׁים,
חֲפֵצִים לִרְכֹב עֲלֵיהֶם.
לְהָקִים חַוַּת טִפּוּלִים,
לַיְּלָדִים וּנְעָרוֹת, עִם מֻגְבָּלוּיוֹת.
סוּ, סוּ, סוּ, סוּסִים...

רַעְיוֹן נִפְלָא,
הַשִּׁיר וַאֲנִי מַסְכִּימִים.
וּלְיַד בֵּיתִי,
יֵשׁ אֶת חַוַּת אילידיס.
סוּ, סוּ, סוּ, סוּסִים...

הֵקִים אוֹתָהּ לָרִאשׁוֹנָה,
שמיקה.
הִמְשִׁיךְ אוֹתָהּ, בְּנוֹ אחיק,
וְכָךְ נוֹצְרָה הַהַגָּדָה בְּרַחֲבֵי חֶבֶל אֶשְׁכּוֹל.
סוּ, סוּ, סוּ, סוּסִים...