קִבּוּץ בְּחַלּוֹנִי © רן גרין

רֵד וְעָלֶה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לְאָן?
ל מָקוֹם אַחֵר שָׁם הַרְבֵּה עִנְיָן.
מְשַׁיֶּטֶת הָרַכֶּבֶת לְמֶרְחֲבֵי הַמְּרֻשֶּׁתֶת,
אָז רַק אָז מְגַלֶּה ש יֵשׁ הִתְגַּלּוּת!
סוֹפֵר עַד עֶשֶׂר וְאָז מֵקִיץ מֵחֲלוֹמִי,
שִׁכְבוֹת שְׁכָבוֹת שֶׁל אֵפֶר וְעָפָר גַּם עָלַי.
מִתְנַעֵר בִּתְנוּעָה יָמִין וּשְׂמֹאל מְהִירָה,
זוֹ הָעֵת לְהָסִיר אֶת, פַּעַם הָיְתָה עָרְכָה.
מֵהַזְּמַנִּים שֶׁל הָעִירָקִים וּבִמְיֻחָד עַרְס אֶחָד שֶׁחֻסַּל.
תַּמּוּ הַיָּמִים הָאֵלֶּה, צוֹעֵד בְּמִשְׁעוֹלֵי אֵין סוֹף,
ל עֵין יָם ש עַל הַיָּם הַתִּיכוֹן לַשֶּׁמֶשׁ אֶהְיֶה חָשׂוּף.
מוּזִיקָה שֶׁל פַּעַם הָיָה פֹּה מִזְרַח תִּיכוֹן נָכוֹן!
ו הַיּוֹם, מְבֻלָּקָה שְׁלֵמָה, באלאגן.
בַּחֲלוֹם מִתְעוֹרֵר חַלּוֹן בַּחוּץ רוֹאֶה צֶאֱלוֹן,
פְּרָחָיו אֲדֻמִּים מִדָּם, דֻּבְדְּבָנִים גַּם.
תַּם סִפּוּרוֹ שֶׁל קִבּוּץ דְּרוֹמִי,
כָּעֵת עַתָּה קִבּוּץ צְפוֹנִי.
תַּם וְנִשְׁלַם
סִפּוּרִי שֶׁאֲנִי.