תַּחֲזִית © רן גרין

פּוֹתְחִים חָזִית,
הָאִם סוֹעֶרֶת?
הַאִם רוּחַ סוֹעֶרֶת?
נוֹשֵׁם עָמֹק,
מִבְּלִי לָקַחַת לָרֵאוֹת.

סוֹחֵב עַל גַּבִּי,
אֶת כָּל עוֹלָמִי.
מִי מִי נוֹשֵׁף בעורפי?
דָּנִי רוֹפ,
שֶׁמָּא הָרֵיחַ שֶׁבְּאַפִּי.

וּוַי, הַחוֹזֶה שֶׁלִּי,
הוֹלֵךְ וְתָם, שׁוֹמַעַת תַּמִּי.
תִּפְתֹּר תַּבְעִיהָ אֲהוּבִי,
אִם בִּרְצוֹנְךָ לִהְיוֹת אִתִּי.
קְשׁוּחָה הָא, אֶת הַתַּשְׁלוּם שָׁלַחְתִּי.

לְעוֹלָם אַל תִּבְרַח מֵחָזִית,
עֲמֹד נָחוּשׁ לְכָל תַּרְחִישׁ!
לְאָן נֶעֱלָמָה הַחֲרִיזָה פָּשׁוֹשׁ?
נִמְאַס לִי, חוֹזֶה, כֶּסֶף וְדִירָה,
חוֹזֶה וּמוֹדֶה יְנֻחַם בְּאַהֲבָה.

רוֹאֶה שֶׁהֶחֱזַרְתָּ אוֹתָם!
אָנֹכִי הָרוֹשֵׁם מִלִּים מִלִּים,
שֶׁהַהוֹפְכִים לְמִשְׁפָּטִים וְאָז לְשִׁירִים.
אָז שִׁיר, הַתַּחֲזִית שֶׁלִּי,
אוֹטוֹטוֹ, אֶת וְשִׁיר שֶׁרָשַׁמְתִּי,
בָּכִיתִי, הַגִּתִּי,
חָזִיתִי,
אָהַבְתִּי,
תָּמִיד הַתַּחֲזִית ש,
יֵשׁ לָנוּ דּוּ שִׂיחַ,
יֵשׁ לְךָ, לַך וָלִי,
אַהֲבָה.