תַּעְתּוּעַ © רן גרין

תַּעְתּוּעֵי דִּמְיוֹנוֹת,
עַל גַּבֵּי הַדְּיוּנוֹת.
פַּעַם יָצַרְנוּ מִפְרָשִׂים,
בַּדְּיוּנוֹת שֶׁל הַנֶּגֶב הַפִּרְאִי.
גַּע, גַּע, גַּע בַּתַּעְתּוּעַ...

תִּשְׁתֶּה תֶּה קַר,
לְצַנֵּן אֶת הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף.
תַּעְתּוּעַ שֶׁל מַחֲזֶה,
תַּעְתּוּעַ שֶׁל סֶרֶט עַל קוֹלְנוֹעַ עָמָל, בִּכְפַר סָבָא שֶׁל פַּעַם.
גַּע, גַּע, גַּע בַּתַּעְתּוּעַ...

תַּעְתּוּעַ שֶׁהוֹפֵךְ לִמְצִיאוּת,
לַשִּׁיר, פִּזְמוֹן וְזַמָּרִים שֶׁשָּׁרִים, אֶת שִׁירַי.
זֶה כְּבָר אֵינוֹ תַּעְתּוּעַ,
זוֹ מְצִיאוּת שֶׁעוֹמֶדֶת לְהִתְרַחֵשׁ.
גַּע, גַּע, גַּע בַּתַּעְתּוּעַ...

וְכָךְ כְּהֶרְגֵּלִי,
תַּם לוֹ שִׁירִי.
בְּלִי תַּעְתּוּעִים,
רַק עִם תִּקְוָה לְשֶׁקֶט וְשָׁלוֹם, וְשֶׁיָּשׁוּבוּ כָּל הַחֲטוּפוֹת וְהַחֲטוּפִים.
גַּע, גַּע, גַּע בַּתַּעְתּוּעַ...